היקף הפעלת הסנקציה שבהסדר הפשרה יבחן לגופו על בסיס העקרון "לפנים משורת הדין"

רקע

אגודת הכורמים (להלן: "התובעת"), הינה חברה בע"מ המאוגדת כדין ועוסקת בייצור ושיווק משקאות (להלן: "המוצרים").

טו.סי 2000 בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") הינה מסעדה אשר ממוקמת במגדלי עזריאלי בתל אביב. בדוס מיקי (להלן: "הנתבע 2") ניהל יחד עם בנו בדוס נמרוד (להלן: "הנתבע 3") את הנתבעת 1.

התובעת נהגה לספק לנתבעת 1 מוצרים שונים. נכון ליום 17/10/02 נותרה הנתבעת חייבת סך של 18,264.40 ש"ח כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות (נספח ד' לכתב התביעה).

בכתב תביעתה טענה התובעת כי לאור העובדה כי המדובר בחברת מעטים יהיה זה נכון וצודק להרים את מסך ההתאגדות ולחייב בגין חובות הנתבעת 1 גם את  הנתבעים 2-3.

נתבעים אלו ידעו או שהיה עליהם לדעת כי השקים אשר נמסרו על ידי נתבעת 1  לא יכובדו על ידי  הבנק עקב העדר כיסוי מספיק.

בתצהירו של הנתבע 3 מיום 29/05/05 נטען כי הנתבעת 1 הוקמה על ידי חמישה שותפים בהם יעקוב כרמל , דוד אוחנה, איתן תורג'מן.

נמרוד בדוס וארז ללקין. על אף הצהרתו  זו בכתב הגנתו מיום 06/08/06 עולה כי את הנתבעת 1 הקימו שישה שותפים אשר לחמישה האמורים הצטרף תמיר אור בעוד שהנתבע 3 שימש מנהל החברה. לגישת הנתבעים, הנתבעת 1 ניהלה קשרי מסחר במשך שנתיים לשביעות רצון הצדדים באופן בו שולמו התשלומים בשקים דחויים. בחודש 10/02 נקלעה החברה לקשיים ונאלצה להפסיק את פעילותה, במועד הפסקת הפעילות נותרו שקים עתידיים של החברה בידי מספר ספקים בהם התובעת.

הנתבעים 2-3 מודים בחוב האמור אולם טוענים כי החוב הינו של הנתבעת  1 ולא שלהם. יתרה מכך טוענים הנתבעים כי הנתבע 2 כלל לא היה בעל מניות בחברה ועל כן אין לו כל קשר לחוב האמור שכן פעילותו בנתבעת 1 נועדה לשם מתן עזרה לבנו. הנתבע 3 מודה כי אכן חתימתו היא אשר מתנוססת על גבי השקים אולם לגישתו חתם מתוקף תפקידו כמנהל בחברה.

בדיון מיום 22/12/05 לא הייתה נוכחות לתובעת או מי מטעמה משכך הורתי על מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות ושכ"ט בסך 2,500 ש"ח + מע"מ.

לאור העובדה כי התביעה נמחקה הגישה התובעת ביום 25/06/06 תביעה חדשה כנגד הנתבעים אשר בה נטען כי סכום החיוב הינו 21,803 ש"ח. בדיון מיום 27/09/06 הועלתה הצעה מצד בית המשפט לפיה תמורת סך שינוע בין 3,600 ש"ח ועד 12,000 ש"ח יסולק החוב כנגד הנתבעים 2-3 במלואו.

ביום 26/04/07 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה לפיו לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות של הצדדים זה כלפי זה ישלמו הנתבעים 2-3 יחד ולחוד סך של 3,000 ש"ח בשני תשלומים של 1,500 ש"ח כ"א (ביום  15/05/07, וביום 15/06/07).

בסעיף 4 להסכם הפשרה נקבע סנקציה לפיה:

"לא נפרעה המחאה במועדה, כמצוין בסעיף 2 לעיל והנתבעים לא שילמו את סכום ההפקדה לב"כ התובעת בתוך 7 ימים, יעמוד מלוא סכום  התביעה לפירעון מיידי בקיזוז הסכומים שכבר שולמו.

עוד הוסכם כי פסק הדין אשר ניתן ביום 28/12/06  כנגד הנתבעת 1 יעמוד על כנו. ביום 26/04/07 נתתי פסק דין ולפיו אישרתי את הסכם הפשרה דלעיל על כל סעיפיו.

ביום 13/12/07 הגישה התובעת בקשה למתן החלטה בבקשה לאישור פסיקתא בה טענה כי התובעים לא עמדו בהסכם הפשרה ולא שילמו כל תשלום עליו התחייבו, לאור העובדה כי בית המשפט נוכח לראות כי הייתה המצאה כדין ובנסיבות העניין נחתמה פסיקתא.

ביום 17/04/08 הוגשה בקשה לביטול פסיקתא על ידי הנתבעים. לטענתם, משהגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו ישולמו לתובעת סך של 3,000 לסיום סופי ומוחלט של חובות הנתבעים 2-3 לתובעת מסר המבקש 3, הוראות למנהלת החשבונות, הגב' מרים מורנו חמו (להלן: "מנהלת החשבונות")  לשלוח שקים לב"כ התובעת.

בדיעבד התברר למבקש 3 כי מנהלת החשבונות מעלה באמנו וגנבה במהלך עבודתה סכומי כסף גדולים בהיקף של מיליוני שקלים. לאור כך, הוגשה תלונה במשטרה ובעקבותיה אף הוגש כנגדה כתב אישום פלילי (צורף כנספח ב' לבקשה לביטול פסיקתא).

לגישתם יש לבטל את הפסיקתא לאור העובדה כי היו בטוחים כי הסכומים אשר נקבעו בהסכם הפשרה שולמו לתובעת. כספים אלו נגנבו על ידי מנהלת החשבונות שלא מילאה את הוראתם.